החברים של נטאשה - העמוד הרשמי

בשנת 1987 ייסדו מיכה שטרית וארקדי דוכין את "החברים של נטאשה”, מהלהקות החשובות בתולדות הרוק הישראלי, אשר כעת חוזרת לבמה עם מופע חדש. שטרית ודוכין אשר כבר פעלו מספר שנים ביחד במספר פרויקטים מוזיקליים, חברו בשיתוף עם מיקי הררי ושלמה (קוזו) אלמקיס. שם הלהקה הוצע על ידי מיכה שטרית, על פי צילום ישן שראה אצל דוכין. ארבעת חברי הלהקה גרו ביחד במלון דירות זול ("המלון של יעקב") ברחוב שלמה המלך בתל אביב, חלמו על פריצה ובינתיים חיו בקושי מעבודות שונות, כשמצבם הכלכלי רעוע באופן מתמיד. באוגוסט של אותה שנה השתתפו חברי הלהקה בתחרות להקות צעירות בגני התערוכה בתל אביב. הלהקה זכתה במקום השני ודני בסן, משופטי התחרות, אהב את הלהקה ועורר כלפיה את תשומת לבם של אנשי חברת ההקלטות הגדולה הד ארצי. בשנת 1988 חתמה חברת הד ארצי חוזה עם הלהקה, יזהר אשדות היה המפיק המוזיקלי שבשיתוף איתו הוציאה הלהקה בשנת 1989 את אלבומה הראשון, "החברים של נטאשה". על עטיפת האלבום מונצח יעקב חביב, מנהל מלון הדירות בו גרו חברי הלהקה, עם בני משפחתו. אלבום זה הצליח מאוד, ובסופו של דבר זכה למעמד של אלבום פלטינה (40,000 עותקים נמכרו). בין השירים המצליחים של האלבום היו "מלנכולי", "את לא", "שיר אחר", "נאמר כבר הכל" ו"יש זמן". בשנת 1991 החלו העבודות על האלבום השני של הלהקה, "שינויים בהרגלי הצריחה", בשיתוף עם יוסי אלפנט, ששימש כמפיק מוזיקלי. רצועה 12 באלבום, שנקראת "כמעט אופטימי" מוקדשת לזכרו. האלבום כלל להיטים רבים, ובהם "על קו הזינוק", "עוד נגיעה", "אני אוהב אותך", "שני סיפורי אהבה קטנים", "איש בלי נצח" ו"אם כבר לבד". בשנת 1994 יצא אלבום האולפן האחרון של הלהקה, שהוא גם האלבום הנמכר ביותר שלה, "רדיו בלה בלה", עליו עבדו כשנתיים. האלבום היה אלבום קונספט כפול, שזכה לביקורות חיוביות רבות. בין שיריו המוכרים היו "עכשיו אני", "אני לא רוקד כשעצוב" ו"חדשות?". “החברים של נטאשה” – מהלהקות החשובות בתולדות הרוק הישראלי, חוזרת לבמה.